מה פירוש יום העצמאות?/הרב רבי

היסוד הראשון ונקודת המשען הגדולה ביותר והמרכזית, עליה כל יהודי נסמך בעולם הזה, הוא האמונה. האמונה יוצאת מכמה נקודות מוצא ראשוניות.

- שבורא העולם הוא חי וקיים לעולם. הוא המנהיג והוא המשגיח על הכל והוא מחיה את כולם. ''לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה''.

- שתורתנו כולה קודש קודשים ולא תשתנה בשום זמן, חס ושלום, ולא פגעי הזמן ולא פגועי המוחות ישנוה.

- שיש שכר ועונש המשתלמים בעולם האמת ואין הפקרות בעולם, ח''ו.

כדי לזכות לחיות חיי מאמין, עלינו להשריש זאת עמוק בלבנו ועלינו לשרש את הרגש הגופני, שהוא רע מאוד בהשפעתו על כל מי שאינו דבוק בתורה ושאינו אחוז בה היטב, והוא משמעותי מאוד לכל המבקש חיים, כי רק ''אתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום!'' ודרשו חז''ל: דבקים - כמו צמיד פתיל! לכן ציוותה אותנו התוה''ק והזהירונו חז''ל באור לשונם: ''אל תאמין בעצמך עד יום מותך'' (אבות פ''ב). כי האדם, הנתון להשפעת שינויים קיצוניים מהירים, יכול על נקלה וברגע קט לרדת באחת לבאר שחת, וצניחה רוחנית מהירה יותר מנפילת מטאור לכדור הארץ. לכן אסור לשמוע נבלות פה, אסור לשמוע דברי ליצנות, אסור לשמוע דברי אפיקורסות, רח''ל, אסור לקלקל את העיניים בהסתכלות אסורה ויש לברוח כמפני אש מניסיון של עבירה ולא לנסות להתעכב שם ולהתגבר עליו ולא לשאול את עצמך אם אני צריך כעת לברוח. אלא קודם לברוח ואח''כ לחשוב... שהבריחה תהיה ודאית, כמו שכתוב במשנה ב''אבות'': ''ובורח מן העבירה. שעבירה גוררת עבירה. '' וכמו שברח יוסף הצדיק מאשת פוטיפר הרשעה, ''וינס ויצא החוצה. ''

תמיד תמיד שמור עצמך וחיה בהרגשת ''עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים'', שאם לא כן, קרוב אתה להיות כאותם הרחוקים מתורה, שכאשר נפגע כבודם מסוגלים הם לפשוע ואף לרצוח בדם קר ולהיות יותר אכזריים מאשר בעלי חיים. דוגמת הגרמנים הארורים, שר''י, שהפגינו כלפי חוץ תרבותיות נאורה ורגשי חמלה על בע''ח, עד שפעם כשנדרס כלב והיה מצווח ברחוב ואין מושיע ומטפל, נזעקו כל אמצעי התקשורת להתריע נגד התעלמות האזרח הגרמני מצער בע''ח וכל גרמניא סערה וגעשה והייתה כמרקחה בעבור זה. ואותם ''יפי נפש'' הם עצמם היו אלה שעשו המעשים הנוראים בהשמדת עם ישראל, כי אם ''אין יראת אלקים במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי. '' למרות שהיה להם הכל, רגש, שכל, עדינות וכיו''ב מן המידות הטובות, הרי בלי תורה ויראת שמים מסוגלים להגיע ל''הרגוני על דבר אשתי. '' לעומתם, להבדיל בין הטמא לטהור ובין הרשע לצדיק, אותם צדיקי עולם, שאש אהבת ישראל בוערת בקרבם, בין יתר הנהגותיהם הטובות נזהרו מאוד שלא לקבל נשים. יש מהם, שאפילו נזהרו מלקרוא כתב של אשה. וזהירות גדולה זו על מה ולמה היא? אלא בוא וראה כמה נשמה יהודית עדינה היא ורגישה מאוד מאוד וכל דבר קטן שהוא סוטה מדרך התוה''ק כבר מזיק לה להתעלות בתורה ובקדושה.

להיות מאמין הוא לא ברגע אחד, כי צריך לזה עבודה של שנים. ועל האדם להתפלל על זה הרבה וללמוד הרבה ולקדש עצמו הרבה ולה (ות אך ורק בחברה טובה. צא ולמד ממכונת ''כספומט'' המצויה בבנקים, שתלויה לידה מודעה: ''לא לעשן ליד המסוף. '' כנראה עשן מפריע לפעולתה התקינה של מכונה מיוחדת זו. נשמת היהודי עדינה ורגישה יותר מ''כספומט'', לכן עבירה, שהיא דוחה הקדושה ומרחקת ממנה, מפריעה מאוד למתקדש להיות בעל אמונה זכה וטהורה.

אנשים יש, טפשים ועמי הארץ, שהם ממש יתומים. אמנם, אפשר שיש להם אבא ואמא או גם סבא וסבתא, ואולי אפילו יש להם סבתא גדולה. אבל באמת יתומים הם. יתומים, שאין להם מוסר ואין להם תורת-אם והס רחוקים מאמונה, מקדושה ומדעת תורה. והרוזוק מתורה פושה בו החוצפה ומתנקזים אליו כל הנגעים והחולאים הנפשיים, ומשגואה בהם החוצפה ועולה על גדותיה, נשפך מהם כל הרפש הבא מחוסר האמונה ומלכלך את סביבותיהם. ''אני לא מאמין'', הם אומרים בפה מלא חוצפה וריקני מדעת, עפ''ל. כאילו עושים הם טובה למישהו זולתם אם הם מאמינים.

זכות גדולה נפלה בחלק מי שזכה להיות מאמין, כי להיות מאמין הוא מתנה מהקב''ה בהתאם לעבודתו של האדם וביחס למידת השקעתו. הכי בקלות זה בא? אם לא ישקיע האדם חלבו ודמו, לא יזכה לכלום ושום ציפור לא תעוף אליו אל הקן. אבל היתום הזה חולה בנשמתו ומחלתו אנושה מאוד. עיניו עיוורות והוא ממש סגי-נהור, ואמונתו הקלוקלת במה שאין להאמין בו מקטינה שכלו עוד יותר, עד שבא להאמין, שהעולם הזה נעשה מעצמו וכאילו, ח''ו, אין מנהיג לעולם. כבר כתב הרמב''ם ז''ל (בפיהמ''ש פ''ה דשביעית) על הפסוק בתורה: ''ולפנ (עיוור לא תיתן מכשול'' בזה''ל: ''מי שסגרה עיניו התאווה ויצר הרע, אל תעזור אותו להוסיף בעיוורונו ותוסיף להרחיקו. '' עיין שם. ומה שאמר דהע''ה (בתהלים מט): ''נמשל כבהמות נדמו'', ר''ל, שמי שמושל ברוחו ובמעשיו ויודע להתגבר על תאוות ורצונות שאינם לפי דעת התוה''ק, הוא האדם. הוא המושל. הוא הגיבור, לפי שכובש את יצרו. אבל מי שהוא ''נמשל'' ע''י יצרו, שיצרו מושל בו ומוליך אותו אחריו ככלב הקשור ברצועת התאווה, אז הוא ממש כבהמה, שבהמה תאוותה מכוונת אותה והרגש והתענוג בלבד הם מלמד הבקר שלה לכוונה להלוך היפך מדרך השכל. לזה אמרו חז''ל: ''צדיקים לבם ברשותם'' וכן אמרו: ''אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה. '' ככל שהוא יותר מגביל עצמו מלתת פורקן לרצון הגוף, כך יותר ויותר מרגיש הוא מתק ההתרוממות וההתעלות ומרגיש שהוא בן-חורין ולא עבד נשלט, כי מצליח לכוון את גופו ולא הגוף מכוון אותו. זוהי העצמאות האמיתית אליה זוכה האדם להגיע ע''י שהוא עמל ויגע בתורה.

עוד במדבר סיני, כשעדיין לא הגענו לארץ ישראל, היה לנו דבר אחד, בלעדי, ייחודי, היא התורה הקדושה. כל אומה ולשון יש לה צבא, ממשלה, טנקים, מטוסים ועוד ועוד. אבל המיוחד שבעם ישראל היא התורה הקדושה. היא שאיחדה ומאחדת ומייחדת אותנו ועושה אותנו לעם. עוד במדבר סיני היינו לעם, כמש''כ בתוה''ק: ''היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך. '' היום הזה נהיינו לעם שאינו ככל יתר עמי הגויים. כמש''כ בתוה''ק (ויקרא כ, כו): ''ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. '' ובתרגום שה''ש עה''פ: ''הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה'' - בית היין זה הר סיני. ודגלו עלי אהבה זו התוה''ק, שקיבלנו באהבה והיא הדגל שלנו. לא סתם סמל כחול-לבן, אלא דגל צח ולבן. ומה שקרא שלמה המלך ע''ה לתוה''ק בשם: ''דגל'', הוא לרמז לנו, שכמו שכל אומה ולשון מתגאים בדגל שלהם ובצבעיו ומנופפים אותו לעיני כל על מקום גבוה, כן אתם, עם ישראל, תנופפו ותגביהו את כוח התורה שלכם ואת לומדי התורה שלכם לעיני כל, שבזה נבדלתם מכל הגויים. כי אז תהיו עם ה' אלקיכם ואז יתקיים בנו: ''להיות לי''. וכמו שפירש רש''י: אם אתם מובדלים מהגויים, אתם שלי. ואם לא, אתם של נבוכדנצר הרשע וחבר מרעיו, רח''ל.

ראו גם ראו כיצד הם באים היתומים האלה, המסכנים, עמומי העיניים, אשר עיניים להם ולא יראו ואשר פה להם האוכל ומדבר נבלה, ומכנים את לומדי התורה בשם ''אוכלי חינם''... אין הם יודעים שכל השפע שלהם וכל השפע היורד לעולם יורד בזכות לומדי התורה ומקיימי מצוותיה. אדרבא, אלה היתומים, אלה שאין להם אמונה, הם האוכלי חינם האמיתיים, שמקבלים שפע מהקב''ה ויש להם בית, משפחה ועבודה ואינם נותנים על כך הודאה לבורא עולם. הרי הם ממש ובתמים אוכלי חינם! וכמו שכתוב בסידור התפילה: ''מכלכל חיים בחסד'', רוצה לומר: אוכלי חינם.

אחת הטעויות הגדולות של אנשי ההשכלה הארורה, שבחושבם שכדי שעם ישראל לא יסבול צרות מהגויים, הגיעו למסקנה שיש להתקרב אל הגויים, ללמוד מהם ולעשות כמעשיהם. וכשהאיוולת מתכננת את צעדיהם, חשבו שע''י זה תסור מעלינו השנאה והאנטישמיות. והבל יפצה פיהם וגרונם יהגה ריק, כי אדרבא, כמה שיותר התקרבו לגויים סבלו מהם יותר, ומה שמעידה התורה באומרה: ''ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי'', כוונתה, שניבדל מן הגויים ע''י שמירת התורה והמצוות, כי רק ע''י הייחוד עם התורה והמצוות אתם שלי רק כך אנו מוגנים ע''י הקב''ה, ישתבח שמו, שהוא מלך עוזר ומושיע ומגן.

אם בונים את הארץ ומיישבים אותה וקוראים לעסק הזה ''מדינה'', צריך על כל פנים להיזהר מאוד, שההנהגה בה תהיה על פי התוה''ק, כי אז מושגחים מאת הקב''ה. אבל כשלומדים מהגויים לעשות כמעשיהם, כי אז אין זו מדינה אלא מדון... והדמיון לאדם שבא ליד קבוצת חמורים ואמר להם: ''עשו לי טובה, אנא, קבלו אותי לקבוצה שלכם... ספחוני נא אל אחת הכהונות... '' כך הוא בדיוק אם יוצקים מדינה על פי תבנית הגויים. כבר אמר אחד הגדולים בזמן קום המדינה: הם טענו שיביאו את המשיח ע''י העליה הגדולה וקיבוץ הגלויות. אם יביאו את המשיח או לא יביאו - אינני יודע. אבל דבר אחד אני יודע - חבלי משיח ודאי שיביאו...

ידוע הפתגם: ''ארץ ישראל בלי תורה כגוף בלא נשמה. '' במקום לשיר את שיר ''התקווה'': ''להיות עם חופשי בארצנו'' - להיות עם חופשי מתורה ומצוות, ח''ו, - היה רצוי מאוד לטהר את ניגון ''התקווה'' עם המלים האלה: ''ארץ ישראל בלי תורה כגוף בלא נשמה''.

עיקר מטרת התוה''ק שנקיים מצוותיה בארץ-ישראל, שהיא פלטרין של מלך, וכמו שאמרו (במדרש רבה פ' שמיני): ''אין תורה כתורת ארץ-ישראל''. לכן יעקב אבינו ע''ה, שנשא שתי אחיות, הגם שהיה זה לפני מתן-תורה ולפני החלת חיוב מצוות התורה, נפטרה אחת מהן, היא רחל אמנו, בבית לחם דווקא ולא בחו''ל, שלא יהיה בארץ-ישראל בעבירת נישואין עם שתי אחיות. כל שכן לאחר קבלת התוה''ק, ועוד בא''י, ההימנעות מעבירות צריכה להיות בכפלי-כפליים וצריכים ביותר להקפיד בה על שמירת התורה והמצוות. רימז על כך דהע''ה בספר תהלים (בסוף פרק קה): ''ויתן להם ארצות גויים וכו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו הללויה. '' רוצה לומר, שכל מטרת ארץ-ישראל היא בעבור שמירת חוקי התוה''ק. ופירשו המלבי''ם והרד''ק שם, שקיבלנו את א''י בתנאי שנשמור תורה ומצוות. והדגיש דהע''ה במיוחד את שמירת חוקי התוה''ק, שאין מובן לנו טעמם, כי אותם עלינו לשמור במסירות נפש. ועיין רמב''ן ר''פ בראשית.

מסיבה זו כשעזבו עם ישראל דרך התוה''ק, מיד גלו לחו''ל, מפני שארץ-ישראל איננה סובלת עוברי עבירה. וכמש''כ בתוה''ק (בפרשת אחרי): ''ולא תקיא הארץ אתכם'' וכו'. ר''ל, הארץ מקיאה עוברי עבירה, רח''ל. לא לחינם שומעים על ''יורדים'' לחו''ל, שכביכול, מרצונם יורדים, או על אלה שנקברו בחו''ל, רח''ל.

מה זה ''מדינה''? מי זה? האם זה ראש הממשלה, או הנשיא? אולי הצבא, או אולי הדגל? בכל התנ''ך כולו לא מצאנו ששם ''מדינה'' נופל על עם ישראל. בספר איכה (פרק א פסוק א) מתרגם התרגום: מדינה - אפרכיא. אפרכיא הוא לשון רבים של אפר. אפר הוא מקום מרעה לבהמות (ביצה מ:). מדינה הוא מקום המרעה של הגויים. להם מתאים השם: ''מדינה''. יש מרעה טוב יותר ודשן יותר ויש שמקום המרעה מדלדל ומקום אחר נעשה פורה הימנו. וגלגל חוזר בעולם. גלגל - ר''ת - גם לי גם לך. היום פלוני למעלה ולמחר אלמוני למעלה. רק ישראל הוא עם. ועם הוא כמו עם, לפי שאנו עם הקב''ה, ישתבח שמו, ולנו יש ארץ ולא מדינה ולמרות כל תהפוכות הגלגל בעולם אנו נשארים לעולם. וכמו שהעולם אינו יכול להתקיים בלי מציאותו (. תברך ובלי תורה, כך בלא עם ישראל אין קיום לעולם (ע''ז יוד:).

לכן אומרים בברכת המזון: ''ומלכות בית דוד משיחך תחזירנה למקומה במהרה בימינו'', שע''ל מלכות בית דוד ומלך המשיח יהיה בעולם שלטון של תורה. וכמש''כ הרמב''ם (בהלכות ברכות פרק ב' הלכה ד'), שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד.

ניכר לעין כל רואה, שלמצב הנוכחי של עם ישראל בארץ ישראל אי אפשר לקרוא בשם: ''אתחלתא דגאולה'', כי כיצד יתכן שיהא קיום אמיתי למה שהם קוראים: ''מדינה'', בזמן שהם חורטים על דגלם: ''ככל הגויים: בית ישראל'' ובזמן שכל הנהגותיה של ''מדינה'' זו הן על פי החוק ולא עפ''י ההלכה? האמנם לזה יקרא: ''גאולה''? מצב החינוך הממלכת שלהם מביש ומחפיר והוא מלא זימה, תועבה ואפיקודסות. מועסקים על ידם מורים ומורות שאין להם רגש לאמונה ולתוה''ק, שהתאווה היא בראש מעייניהם, שהנהגת ביתם בלי קדושה וירא''ש, שהשכינה בורחת מהם ובעטים מתרגשות ובאות פורענויות וצרות לעולם, רח''ל. נשמות ילדי ישראל, שהם היו הערבים לתוה''ק במעמד הר סיני, נשחתות על ידם. ההפקרות בנושא הכשרות מניבה פירות ערלה... ההפקרות בזלזול שבת קודש כמו שואפת (ונושפת) לכבות את נר נשמת ישראל, והנביא מצווח: ''והיו עיניך רואות את מוריך!'' כי יש ממי ללמוד מהי דרך הישר (ועיין עירובין יג:). אך מה יעשה הבן ולא יחטא? מה יעשו אזובי הקיר כשרואים קלקולים נוראים כאלה במנהיגיהם, המפגינים ארסיות כלפי כל המקודש לנו והמתאמצים לנגח ולכלות כל חלקה טובה? הנה בעיגינו ראינו כי משורש נחש יצא צפע. ויצא העגל הזה...

והקב''ה, ישתבח שמו לעד, צועק על זה ומתריס: ''בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם!'' (נדרים לט:). על כבוד עצמכם הקפדתם כ''כ, עד שהחלטתם עפ''י חוק ועפ''י שרירות לבכם שאסור לעבוד ביום העצמאות, ושניידות משטרה תסתובבנה ברחובות לבדוק ולתור אחר מי שיעז להפר את יום חגכם. אבל בשבת קודש - איש הישר בעניו יעשה ואין פוצה פה ומצפצף, ואיו מי שימחה על כבוד שמים!

מזעזע לראות כיצד צאצאיהם של קודשי עליון חיללו את קדושת נשמתם בעבור פרוטת תאווה שחוקה. הן זהו עם ישראל שנמשל לעפר ולכוכבים. לרמז לך, שכשהם יורדים, בעזבם את התורה יורדים עד עפר! וכשהם עולים ומתחזקים בהנהגת חייהם על פי ה' שהעניק לנו תורתנו הקדושה, עולים עד הכוכבים!

לכן, עקב היות עם ישראל בחשכת הבירא עמיקתא, כשטחב העבירות המעוגן בחוק אופף ומחניק מכל עבר, ברור שאין פה לא גאולה ולא כלום. אלא יש פה סימיון עיניים והמשך הגלות המרה, הקשה והנורא. ועוד גלות בין יהודים! גלות בין אחים, רח''ל, אין קשה הימנה!

שהגויים שונאים אותנו ומפריעים לנו בשמירת התוה''ק, אין זה חידוש, שהרי אמרו חז''ל: הלכה היא - עשו שונא ליעקב. שנאת עשו ליעקב היא שנאה טבעית, היא שנאה שברא הקב''ה. לכן אין לחפש טעם הגיוני לגילויי שנאת עשו כלפינו. רק תפקידנו להתחזק בתוה''ק כדי שנינצל מהם, כי קול התורה דוחה ומרפה ידי עשו, ואם מתקרבים אליהם סובלים, ח''ו. ומזהיר הקב''ה בתורתו: ''הן עם לבדד ישכון. ובגויים לא יתחשב''. אם עם ישראל ', לבדד'' - אם מבודד עצמו מלהיות לו קשר תרבותי עם אומות העולם ומפקח על עצמו שלא ללמוד ממעשיהם המקולקלים - ישכון. אבל אם ''ובגויים'' הוא מתערב ומכניס עצמו למסגרת של ''ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם'', רח''ל, ממילא ''לא יתחשב'' - הוא לא נחשב לכלום בעיניהם, והגויים מעצימים שנאתם כלפיו ומכלים בו חציהם.

אבל גלות בין אחים, עצמנו ובשרנו, יהודים כמונו, שכל כך ישנאו אותנו ויפריעו לנו ויפרסמו כל פרט ופרט שמצאו בעניותם על דתיים ורבנים וכיו''ב, הרי זה נורא ואיום וקללה קשה מאין כמותה. ה' ירחם עלינו.

מזמן קום המדינה ועד היום, מ''ה שנים, נהרגו על ביטחון ישראל כמה עשרות אלפי חיילים, ה' ינקום דמם, ובמותם הצילו ופדו את נפשנו. אבל אלה המחללים את השבת, את הכשרות ואת החינוך, ה' ירחם עליהם ויחזירם בתשובה שלמה, האמנם בשבילם נהרגו חיילים?! האמנם ערך חיי החללים פחות הוא מחיי אלה, שמהלך חייהם ומעשיהם שוללים כל ערך? הפסוק מצווח כנגדם: ''ותבואו ותטמאו את ארצי, ונחלתי שמתם לתועבה''! אכזריות נוראה היא, שאין דוגמתה בעולם. זלזולם ממש נורא ואיום. אמנם לפני קום המדינה היו פרעות ביהודים, זעיר פה זעיר שם, והיו נהרגים וניזקים, ה' ינקום דמם. יחד עם זאת, אלמלא הקימו מדינה לא היו מגיעים לכמה עשרות אלפי הרוגים, אדרבא, פחד ה' ויראתו שעל פניהם היו מעניקים להם חיים, ע''י שהיו מחזיקים בתורה ובמצות, כי אז היה הקב''ה מתמלא רחמים והיה יותר חס עלינו. אבל מה עשו כעת? לקחו, כביכול, את עצמם לידיים - ידי עשו - החליטו שהם עצמאיים ובטחו בנשקם ובכוחם. ובפורקם עול שמים, הפסיקו והפסידו את הקשר הנפלא עם בורא עולם ואינם חשים עוד בפחד ההוא התמידי, המאחד, המחזק, המחיה. והצרות לא חדלו ונמצא, ש''אין הצר שווה בנזק המלך''.

ראה מקור כוחה של דעת תורה ועד היכן היא מגעת. הגרי''ז זצוק''ל פרסם בזמנו מכתב לנוגעים בדבר, שלא ימהרו ושלא יעיזו להקים מדינה, שדבר זה יגרום, ח''ו, לשפיכות דמים. הכי מותר להקים מדינה על פי דעתם ועל פי רצונם להתגרות בגויים לסכן חיי העם היושב בציון? אותם האנש (. ם, שהיו קלי דעת ביראת ה', חשבו לעצמם והכריזו, עפ''ל, שהעניין הוא עניין של פוליטיקה וכאילו אסור לרבנים להתערב בזה. ולא ידע שור קונהו ולא חמור אבוס בעליו, כי אדרבא, דעת התוה''ק מקפת וחולשת על כל הנהגת חיינו ואין היא מתמקדת רק בהלכות שבת, בהלכות גיטין ובדיני ממונות. אלא הנהגתה הנהגת חיים כללית, בכל-מכל-כל, ובכלל, אין דעה אחרת בעולם. רק דעת ה' יתברך, שהוא בעל הדעה, הבאה לידי ביטוי בתורה הקדושה. ולזה דווקא במסכת אבות'', שאין במס' זו הלכות איסור והיתר וכיו''ב, כי אם הנהגות כלליות לציבור וליחיד, דווקא שם, בתחילת המסכת, שיבצו מסדרי המשנה את המשפט: ''משה קיבל תורה מסינ (' ומסרה ליהושע''. לרמזנו, שגם ההנהגות היקרות והחשובות האלה שבמס' זו, גם הן ניתנו למשה מסיני.

צא ולמד עד היכן כוחה ועד היכן מגעת ידה של דעת תורה.

במסכת ברכות (יוד.) מסופר על חזקיה המלך, שראה ברוח הקודש שיהיו לו בנים רשעים. משראה כך החליט שאינו רוצה להתחתן. ופלא הוא! כי אם מראה לו רוה''ק שיהיו לו בנים, האם יש אפשרות שלא יהיו? אלא ברור שיהיו! נמצא, שלפי רוה''ק מחויב הוא לשאת אשה כדי שיהיו לו בנים. אם כן, מדוע ולמה לא רצה לישא אשה? מכאן למדנו, שרוח הקודש ודין תורה דין תורה עדיף! אם, לדעתו, עפ''י הדין אסור לו, מתוקף הנסיבות, לישא אשה, אז אפילו שרואה ברוח הקודש אחרת, חייב לשמוע לדין תורה בלבד וחייב לסלק ולהרחיק ממנו הנבואה והקבלה ושאר דעות!

היות שעל פי דין תורה אסור היה להקים מדינה, כי סיכנו בזה את חיי ישראל, וכמו שהוכיחו מאורעות אותו היום של ההכרזה המפורסמת על הקמת המדינה, שבו ביום החלו הערבים להילחם בנו, לכן אין לשמוע לחשבונות קבליים וכיו''ב, המתארים כאילו הקמת המדינה הייתה הכרח המציאות, שעל כל פנים, על פי דין תורה, אסור היה לעזור לעניין זה. מה גם שאיסור חמור אחר נתלה בזה, כי לא יתכן למסור הנהגת כלל ישראל בידי אנשים רשעים ופוקרים, רח''ל.

תדע, שתמיד שתולים היו בעם ישראל פוקרים ורשעים למיניהם כנטע זר, אשר יצאו חוצץ נגד דעת התוה''ק ונגד גדולי הדור שבזמנם.

הנה ספירת העומר מתחילה, כידוע, ממחרת יום טוב הראשון של פסח. אולם טענת הצדוקים, הכופרים, הרשעים, מכחישי התורה שבעל פה, היא שזמן ספירת העומר הוא ממחרת שבת בראשית. בוא וראה את כוח הנהגת רבותינו עפ''י התוה''ק, כי רבותינו הקדושים בכוונה תחילה עשו מזה עניין גדול מאוד. הם ציוו להביא ציבור גדול ולקצור שעורים במוצאי החג הראשון של פסח, להודיע קבל עם ועדה שלא כמו הצדוקים. אמנם בעניינים רבים הפכו הצדוקים הטפשים ושינו דברי אלוקים חיים. מדוע אם כן הבליגו בכמה עניינים אחרים, ואילו דווקא בעניין ספירת העומר עשו החכמים רעש גדול? אלא אם נעיף מבט על מנהגי הגויים, בזמן שיוצאים לחופשה, נראה כיצד מתפקרים הם מיד ועוזבים ופורקים כל עול. גם נראה כי שמחתם ושתייתם והתפרעותם היא על דרך ההפקרות. ומה שספגו בזמן שהיו תחת עול היה לאין, כי התפרקו ממנו והתפקרו לחלוטין. אבל ישראל מיום שיצאו ממצרים, ממש מיד, למחרת יו''ט הראשון, כבר החלו בספירת חמישים הימים עד לקבלת התורה בהר סיני. ללמדנו, שלא פרקו עול אפילו שעה אחת. וזו תהא נקודת אור וציון-דרך למתלמד כיצד לנהל מדינה וציבור קדוש עפ''י דרך התוה''ק, שרק ברוח התורה, תורה שלא תומר ולא תוחלף ולא יחול בה שינוי משינויי הזמן, רק בכוחה בונים את עם ישראל. אבל הצדוקים רצו להבין, שעם ישראל ושלטונם העצמי הוא דבר נפרד ואילו התורה היא נפרדת לעצמה ואין לדבק בין הנפרדים שאין, כביכול, קשר ביניהם. תפיסה מעוותת זו גרורותיה הרסניות ושלוחותיה ממאירות, שכאשר תתעורר מחלוקת בין השקפת הדת לבין השקפת המדינה בנושא מסוים, יזיזו וידחקו את צרכי הדת מפני שאיפות המדינאים.

מזה חששו מאוד חכמי ישראל. לכן עשו פרסום גדול והרעישו ארץ ושמים וחגגו את קצירת העומר ממחרת יו''ט הראשון של פסח, וכל זאת להורות, שגאולת מצרים תלויה בקבלת התורה בלבד, ולהחדיר ששני מאורעות אלה בלתי נפרדים הם והם צועדים יחדיו כשני תאומי צביה. בכך גם הראו לדעת כי בלי התוה''ק אין הנהגה לעם ישראל ואין מדינה ואין כלום.

וזו המחלוקת שיש היום בין ''החרדים'' לבין ''המזרחי''. ''המזרחי'' טוען, שיש מדינה ועלינו לכבדה ולסייעה וכו' וכו', ואילו התוה''ק הוא דבר צדדי שיש בעיה איך להסתדר אתו במדינה ''מתקדמת'' וכו' וכו', עפ''ל. החרדים, לעומתם, טוענים, שכיוון שהטוענים למנהיגות הם חילוניים, אין לזה שם של הנהגה ואי אפשר לקרוא להם אפילו ''שבעה טובי העיר'', כמש''כ במשנה ''אבות'' פ''ב, שאין מקרבין לאדם אלא לצורך עצמן. מה גם שכלל אי אפשר להתייחס בסלחנות לאנשים פורקי עול תורה ומצוות, המרימים יד בתורתו של משה רבנו ע''ה, והצועקים השכם והערב ''מדינת חוק ולא מדינת הלכה!'' הרי ממש אפיקורסות יהגה גרונם! איך נכבדם ואיך נברכם ביום חגם?! אדרבא, אפשר אמנם לקוראם בשם: ''ראש העירייה'' או: ''ראש הממשלה'', אבל ''ראש העיר'' ו''ראש עם ישראל'' הם רק צדיקי ומאורי הדור שליט''א, שבזכותם העולם קיים.

גבאים יש, עמי הארץ, שעושים ''מי שברך'' לחברי הממשלה ול''נשיא'' המדינה, וזאת בזמן שרובם ככולם בועטים באמונה ובקדושת השבת. לא רחוק בכלל, שבאותו רגע שעושים להנן ''מי שברך'' בביהכ''נ, ממש ברגע ההוא הם מחללים את השבת הקדושה בידיים לצורך עצמם ולהנאתם. הם מרתיחים קפה ומבשלים אוכל, מסתפרים ומתגלחים, רח''ל. כבר צווח דהע''ה בספר תהלים קלט: ''הלוא משנאיך, ה', אשנא'' ! ועיין משנ''ב בביאה''ל סי' א', שהכוונה לפושעי ישראל שהם, כביכול, מנהיגים, אבל הם מנהיגים להרע ומכשילים את עם ישראל בדעותיהם הכוזבות ללמד נגד תוה''ק. מי יפתור לנו כיצד יתכן לברכם בשבת קודש?

מפורש בתורה (בפרשת אחרי מות ובפרשת קדושים): ''ולא תקיא הארץ אתכם וגו''' ופירש הרמב''ן (בס''פ אחרי), שארץ-ישראל אינה סובלת עוברי עבירה, והקב''ה מקפיד מאוד על שמירת התוה''ק בפרט בא''י, שהיא פלטרין של מלך: ארץ (מיוחדת) אשר עיני ה' אלוקיך בה וגו'''. מה לפושעי ישראל בבית עובדי ה'? ידוע כיצד התבטא פעם הרב אי''ה קוק זצ''ל באמרו, שהח (לונים הם לא מקומיים. הם באו רק להתרפא בא''י. כלומר, ללמוד תורה ולקיים מצוות, ומי שאינו מתרפא הארץ פולטת אותו חזרה לחו''ל.

יש הרבה כיום שעוזבים את הארץ בטענה שלא טוב בה. אפשר באמת לומר, שלא הם עוזבים את הארץ, אלא הארץ מעזיבה אותם, רח''ל, והוא כלשון התורה ממש: ''ולא תקיא הארץ אתכם וגו'''. אדם שעובד, ואפילו עוסק במלאכת קודש, אם מכוון אך ורק לצורך כסף ופרנסה, כמעט שאין לו שום מצווה! ואם יכוון למצווה ויכוון גם לפרנסתו, זה חלק טוב. ואפילו ראש מתיבתא בישיבה קדושה אסור לו לחשוב, שעיקר מטרתו היא המשכורת להביא טרף לביתו. אלא העיקר הוא חובת מיצוי יכולת הרבצת התורה שחננו בה השי''ת. והמשכורת משתלמת ממילא, שאם אין קמח אין תורה.

וכן כל אותם נוטעי וסוללי הכבישים, בוני התאטראות ומעצבי מזרקות המים שטוענים שהם, כביכול, בונים את הארץ, האמנם מכוונים הם לשם מצווה? הרי כל כוונתם ביסודה ככל הגויים בית ישראל וכיצד הם אומרים: ''אנחנו נגן על עצמנו... ''? עם מה נגן על עצמנו? עם ''קו בר לב'' או עם טילים נגד טילים? הלא מבצרים כ''אנטיפטרוס'', ''מצדה'' ואפילו חומת ירושלים הבצורה לא עמדו כנגד עצת ה'. האמנם בדורנו ''המתקדם'' עדיין חושבים שאפשר לבנות על יסודות מגדל בבל? ואלה שאין להם במעשיהם שום כוונה למצוות ה', ממילא אין להם שום מצווה ביישוב הארץ, אפילו הם גרים בה! כי עפר חוץ-לארץ מפוזר תחת רגליהם...

רק החרדים באמת לדבר ה', רק הם, בשמחה אין קץ ובמחשבה טהורה, זוכים לקיים מצוות עשה מהתורה. בהם מתקיים הפסוק שבפ' מסעי: ''וירשתם אותה וישבתם בה''. וכמש''כ הרמב''ן עה''ת שם.

דווקא את יהושע בן נון, שהכניסנו לארץ, ציוותה התורה (בספר יהושע פרק א): ''לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה''. מדוע שמרה התורה ציווי זה דווקא ליהושע, ולמה לא ציוותה כן את משה רבינו ע''ה? אומרים המפרשים, שהיות שמשה רבינו היה עם עם ישראל במדבר סיני, שם לא הייתה עבודה, כי אכלו מן בזכות משה ושתו מים בזכות מרים וכו', ממילא כל עסקם ארבעים שנים במדבר היה רק תורה. אבל בזמן יהושע פסק המן, וכשהכניסם לארץ היו חייבים לעובדה ולבנותה והיות שיישוב הארץ מצווה, באה התורה וציוותה, שלא נחשוב שכיוון שיישוב הארץ מצווה, ממילא לימוד התורה יופחת קצת, ח''ו, והדגישה זאת התוה''ק באומרה ליהושע: ''לא ימוש'' וכו', ''והגית בו יומם ולילה'', ללמד ולהורות שגם בארץ ההנהגה צריכה להיות דווקא ע''י התורה הקדושה, ''כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. '' כל פעולה או עסק שרוצים לעשות, ובפרט להקים ולבסס ולבנות את הארץ, ה''ז מלאכה קשה מאוד לשומרי תורת החרדים לדבר ה', שאדם חרד וירא שמים מרבים, מוגבל מאוד במעשיו ובדיבורו. הגויים, שחיים בלי תורה, ''אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר'', גונבים ומשקרים, גוזלים וחומסים, מכים ומקללים ואין להן מגביל להשתמש בכל אמצעי, שבדעתם העניה יוכלו להשיג בעזרתו את מבוקשם. אולם אנו, עם ישראל, החרדים לדבר ה', הנהגת חיינו מותחמת ומוגבלת עפ''י תנאי התוה''ק. לא רק על שמירת שבת אנו מצווים, אלא התורה משרטטת לנו גם איך לבנות ''בית לאומי'', שאותו אסור לבנות בדרכי גזל ומרמה. אסור לעבוד בשבת ובמועדי ישראל ואסור לקנות חומרי-גלם וכיו''ב מחברות המחללות ש''ש ומחללות שב''ק. אם גזלו אותנו, כי אז עפי''ד תוה''ק איננו מורשים להכות ולקלל. גם אסור ליהודי לתבוע יהודי בבית משפט חילוני, בו פוסקים עפ''י השכל ועפ''י הרגש, בעודם הולכים בחוקות הגויים ומרימים יד בתוה''ק. גם איננו יכולים לומר: ''כל דאלים גבר'' ולנסות לגבור. גם קשה מאוד ללמדם דעת התוה''ק. ממילא אנחנו מוגבלים וידנו, כביכול, על התחתונה.

להימנע מכל זה ביקשה התוה''ק ללמדנו לבנות הכל ולעשות הכל רק על פי דעת התוה''ק. אם נפעל בדרך זו, הבטיח הקב''ה ליהושע - תלמידו המובהק של משה רבינו - במלים אלה: ''כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל''. רק אם נלך בדרך התורה תהיה לנו הצלחה והרווחה בבניין הארץ, ובורא עולם בקנין ישלים זה הבניין, מפני שע''י התנהגות תורנית אמיתית של עם ישראל, משתפים בעליל את הקב''ה בכל מעשיהם וקניינם, שמוכיחים שאינם בעלי הבית על ארץ-ישראל ושלא כוחם ועוצם ידיהם עשו להם את החיל הזה. כך מבקשים ומתפללים תמיד, שנזכה לברכה ולהצלחה מאת הקב''ה, שהוא בעל הבית על העולם כולו ועל א''י בפרט. כמש''כ בתורה (בפרשת בהר ויקרא כה, כג): ''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי''. ופרש''י: ''אל תרע עיניך בה שאינה שלך''. וביאר בספר של''ה הקדוש, שפסוק זה מלמדנו שהקב''ה הבטיחנו את א''י, אבל גם מלמדנו, שלא קיבלנו אותה שתהיה לגמרי שלנו כמו ''טאבו'', אלא כמו שכירות וחכירות, שצריכים לעמוד היטב בתנאים שמתנה עמנו בעל הבית, והם שמירת התורה והמצוות ואי אפשר לנו לשנות דבר. אפילו לא פסיק, אפילו לא את טעם נגינת המלים. אם משנים דבר קטן שבקטנים, יש רשות לבעל- הבית לבטל החוזה ולסלקנו מאחוזתו. ולהט חרב האפשרות המתהפכת הזאת מעורר פחד וחרדה לכל אשר נגע אלוקים בלבו. פחד מפני תוצאת מעשי הפוקרים, שבגינם כבר גלינו לא אחת מארצנו.

והנה ראשי הציונות באים בטענה הידועה, שיש להם זכות על ארץ ישראל משום ''מורשת אבותינו וארץ התנ''ך'' וכו' וכו'. אולם טענתם הבל והאמת נעדרת ממנה, כי זכותנו על הארץ היא מתוקף קיום חובתנו לשמור התוה''ק ולקיים המצוות. רק באופן הזה הקב''ה אתנו וההצלחה מאירה לנו פנים.

ידוע מש''כ בזוהר הקדוש (הובא בחק לישראל מטות יום א), שא''י נקראת בתורה ''ארץ זבת חלב ודבש'', ובזמן שעם ישראל היו עושים רצונו של מקום היה יורד שפע עצום לארץ-ישראל, על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה, ומה שנשאר היה מתפזר ל''כלבים'', שהם אומות העולם, כלשון המשל בספר הזוה''ק. אבל כשעם ישראל, כמו היום, אינם עושים, בכללותם, רצונו של מקום, השפע העצום יורד לאומות העולם כמו שעינינו רואות ולא זר ואוזנינו שומעות ולא אחר, והם נותנים לנו לא תמיד מרצון חופשי, ואנו מקבלים מהם כמו נדבה ממה שנשאר להם ואינם צריכים.

בתלמוד ירושלמי, כששאלו פעם החכמים היכן נמצאים נטורי קרתא, הביאו לפניהם את שומרי העיר, שהם כמו אנשי הג''א של היום. השיבו להם החכמים: וכי אלה הם נטורי קרתא? אלא מי הם נטורי קרתא האמיתיים? - תינוקות של בית רבן ולומדי התורה המגינים, בהבל שבפיהם, על הדור כולו ואשר בזכותם יורדים השפע והברכה לעולם.

זוהי העצמאות האמיתית. זוהי ולא אחרת. כשיש לנו הכוח להיות עצמאיים משיעבוד הגויים ע''י שמירת תורה ומצוות, וכמו שאמרו חז''ל על הפסוק: ''חרות על הלוחות'' - אל תקרי 'חרות אלא 'חירות' - שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה'', וזהו כוחנו בארץ ישראל בפרט ובעולם בכלל.

בזמן שהותנו בחו''ל, משנאת הגויים אותנו ומרדיפותיהם התכופות, היה לנו קשה לקיים תורה ומצוות, כי הגויים עמדו בפנינו כתריס בפני המצוות. אולם בארץ ישראל אין מונע בפנינו ויש לנו הכוח, החופשיות והעצמאות מעול הגויים לקיים תורה ומצוות בלי הפרעות משום צד. עלינו להודות על זה להקב''ה, ישתבח שמו, יום-יום ושעה שעה.

דוד המלך ע''ה, שביקש בנערותו להילחם עם גולית הפלישתי, שכנע את שאול המלך לשלחו לקרב במלים הבאות: ''גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הפלישתי הערל הזה כאחד מהם'', וכמו שהרגתי את הארי והדוב, כך אצליח להרוג את הרשע המרושע הזה. ובאמת, הצליח להורגו ולכרות ראשו מעליו (שמואל א, יז). בתחילת סיפורו אומר דוד כך (פסוק לד): ''ויאמר דוד אל שאול: רועה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר''. וב''מנחת שי'' מבואר שיש גרסא: ''ונשא זה מהעדר''. ביארו המפרשים כוונת הדברים: היות שדהע''ה פחד שישכח את עזרת הקב''ה בהריגת הארי והדוב, לכן לקח את השה שהציל מידם ומעורו תפר לעצמו בגד, שלבשו כל ימי חייו, שיהא לו זה תמיד לאות על גופו ולזיכרון בין עיניו וע''י זה יהא תמיד מודה לה' שהצילו ושעזר לו להתגבר על בעלי חיים מסוכנים אלה ולהכריעם. וכה אמר דהע''ה לשאול: ''ובא הארי ואת הדוב ונשא זה מהעדר''. הבגד הזה שאני לובשו כעת, את זה נשאו מהעדר. ואלמלא הצלתיו מפיהם, לא הייתי לובשו כעת כי היה לטרף. וכמו שהתגברתי עליהם והצלתי זה, כך אתגבר בעזהשי''ת על הפלישתי הערל הזה ואציל את עם ישראל.

כן אנו, על שזכינו לבוא לארץ אבותינו הקדושים לקיים תורה ומצוות ברווחה ובישוב הדעת, עלינו לשבח לאדון הכל בלב רוטט משמחה ובעיניים נוצצות מגיל, והחופש משיעבוד הגויים והיכולת לקיים תורה ומצוות באין עוצר, עליהם להיות בעינינו כל יום כחדשים. צא ולמד, ממה שכתוב בסוף כתובות (קיב.), עד כמה השתוקקו ונכספו צדיקי עולם לארץ - ישראל, שמסופר בגמ' על ר' אבא שהיה מנשק כיפי דעכו. ופרש''י: מנשק הסלעים של ארץ- ישראל כשהגיע אליה, לקיים מה שנאמר: ''כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו''.

מחלוקת עצומה יש בעניין השאלה אם בכלל היה מותר לבוא לארץ-ישראל. זאת היות שבגמרא (כתובות קיא.) מבואר עהפ''ס בשה''ש: ''השבעתי אתכם בנות ירושלים'' וכו', שהקב''ה השביע את עם ישראל שלא יעלו בחומה. ופרש''י: שלא יעלו יחד ביד חזקה, מפני שעדיין לא הגיע זמו הקץ. מכאן למד האדמו''ר מסטמאר זצוק''ל, שעובדת היות ארץ-ישראל כרגע בידי ציונים כופרים, ממילא היא סותרת השבועה, ולכן אסור להתחבר איתם וכו' וכו'. מאידך, יש אומרים שאין הלכה כסוגיא זו שבגמרא, ואדרבא, חובה קדושה לעלות ולבוא לארץ-ישראל. ביניהם הרב מרדכי עטייה זצ''ל, שכתב חוברת מיוחדת בשם: ''סוד השבועה'', בה מאריך הוא לבאר שיש חובה לבוא לארץ-ישראל. לדבריו, כל הצרות הבאות על היהודים ברחבי העולם, נולדות מן הסיבה שהם עדיין לא עלו לא''י''. הן זו מחלוקת עמוקה ביו הרים גדולים, שאין לנו להשתתף בה. אבל מי שהוא כבר בארץ-ישראל, אין חולק על כך, שתפקידו העיקרי להתחזק ולגדול בתורה ובמצוות.

ראה זה פלא, אותם מנהלי אמצעי התקשורת ועוזריהם, המטכסים עצה בתחבולות ערב ובוקר וצהריים כיצד לנגח את עולם התורה ושומרי מצוותיה, אשר חמת עכשוב תחת שפתימו, על מה כואב להם ועל מה דואב לבם? לא על הפשע הגואה בארץ ישראל מהחינוך הקלוקל שקיבלו ממשרד החינוך; לא על הגנבות, התועבות והרציחות המתרבות ערבים לבקרים ולא על בתי הסוהר, המלאים עד אפס מקום, עד שכמעט צריך ''פרוטקציה'' כדי להיכנס לשם... כל זה לא מזיז להם. רק מה שעושים החרדים לדבר ה' מעניין אותם. למה הם לובשים שחור? למה אינם מאמינים ב''כוחנו הצבאי''? למה הם לא מניפים דגל ביום חגם? למה הם לא עומדים דום בשעת הצפירה?

לגבי נושא העמידה בשעת הצפירה, יש אמנם שני פנים בהלכה. יש אומרים, שמותר לעמוד דום ואין בזה איסור משום ''בחוקות הגויים לא תלכו'', לפי שחוק זה אינו גובל בתועבה ובפריצות. וכמש''כ מהרי''ק (והובא ביור''ד סי' קעח). מסיבה זו מותר גם כן לירות מטחי כבוד בלוויה של חייל ישראל הי''ד. אבל יש אוסרים כל זאת בכל תוקף, וכמש''כ בביאור הגר''א שם. עכ''פ צריך להיזהר שלא להסתובב ברחובות בשעת הצפירה, שלא לעורר חמתם בדבר רגיש כל כך, הנוגע לכבוד חיילי ישראל שנהרגו עבור האדמה הזאת. ואם בכל זאת היית בחוץ, לדעת מרן הגר''ע יוסף שליט''א, מותר לעמוד, כדעת מהרי''ק ביור''ד שם.

על כל פנים, אלו דברים קטנים שאין להם שיעור. אבל הדברים הגדולים אשר ''הציונים'' עוברים עליהם, הם חמורים שבעתיים. כי על מה ולמה הבגידה הנוראה הזאת? מדוע בגדתם במורשת אבותינו שמדורי-דורות? מדוע הרסתם לילדי ישראל את החינוך הטהור, עד שלמעלה ממליון ילדים כיום אינם יודעים לומר ''שמע ישראל''? האם יש שואה רוחנית איומה גדולה מזו? וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו, רח''ל. מדוע הסכמתם לחוק ההפלות האכזרי ונתתם ידיכם להשמיד מאות אלפי עוברים במעי אמן, רח''ל? ומה עם חוק תועבת ''הידועה בציבור'', רח''ל, שעיקרו הרס המשפחה? נורא ואיום! בעשרות חנויות ברחבי הארץ מוכרים נבלות וטרפות באין עוצר! אמצעי התקשורת מסיתים את העם הסתה פרועה נגד שומרי תורה ומצוות, וכמו להוסיף חטא על פשע עוד עוזרים לערבים, שונאי והורגי חיילי ישראל, ומסיתים נגד עם ישראל, ואחר כך, כמתרפסים, מבקשים לעמוד דום לזכר החללים. ממש נתקיים בכם: ''כשהם יורדים - יורדים עד עפר''. ברור, שיש ביניהם, בין המסיתים והמדיחים, גויים, ערב רב, שהם אכזריים ביותר, ויש ביניהם המתמחים לעשות מעשים מגונים וחוקי תועבה שכאלה, רח''ל. בכלל מי צריך אתכם בארץ ישראל? איזו ראיה יש בידכם, שהארץ שייכת לכם? הרי לפניכם היו פה ערבים! אם כבשתם את הארץ מידי אזרחים תמימים, אתם סתם כובשים העושים מעשי שודדים. ואם טענתכם לזכות על הארץ היא בשל מה שכתוב בתורה, שהארץ היא ירושה לאאע''ה, אז בתורה גם כתוב שעליכם, כצאצאיו, לשמור תורה ומצוות! וכיון שמעשיכם היפך הכתוב בתורה, כי אז נפלה טענתכם הראשונה לזכות על הארץ. ופלא גדול הוא והיא תמיהה רבתי איך מסתדרים הם היטב עם כל הסתירות שבחייהם ועם הצניחה הרוחנית האישית והחברתית, עד שרק הדגל ועמידת הדום הם מה שנשארו להפריע להם. עיניים להם ולא יראו את הבושה ואת החרפה!! ! על כבוד בשר ודם הם מוחים, אבל על כבוד התורה הקדושה אינם עושים כדי למחות ולא עשו ולא כלום. אדרבא, רק קלקלו והשפילו והרימו יד בתורתו של משה רבינו ע''ה, לאמור: '' ככל הגויים בית ישראל''. על כבוד בשר ודם מחיתם, וכבוד הדגל ועמידת דום, משחקי כדורגל, זמרים אליליים מחו''ל, תצוגות אופנה ויתר דברי קלות-ראש של כת הליצנים ממנהיגי הציונות, הלא הם כתובים על ספר דברי הסמים. על מה שמרתם ועל מה הקפדתם במאוד מאוד?...

במס' בבא בתרא (יב:) חלם שמואל חלום. אמרו לו: ''מה ראית?'' אמר להם: ''עולם הפוך ראיתי. עליונים למטה ותחתונים למעלה''. אמרו לו: ''עולם אמת ראית!''

כן בנדון דידן. הם קוראים למנהיגי הציונות ''נבחרי העם והאומה'', בזמן שרובם ככולם רוצחי עוברים, בועלי נידות, אוכלי נבלות וטרפות, מרימים יד בתוה''ק והיכן שהם נמצאים השכינה בורחת מהם. הם האנשים הפשוטים ביותר שיכול היה העוה''ז לגדל. הם והנוהים אחריהם הם כל כך קטנים, עד שהשם ''מדינת הגמדים'' נאות להם. מי שיש בידו לתקן ולעשות כ''כ הרבה לכבוד שמים ולפעול למען הרמת מוסדות תורה ויראת שמים ואינו מתקן ואינו עושה, ולא די בזה שאינו מתקן ואינו עושה, אלא גם מוסיף ב''קום ועשה'' לקלקל במקומות שבהם אפשר היה להפיץ תורה וירא''ש בהשתמשו בדרכים לא הוגנות וע''י שמחוקק חוקים שונים ומשונים, שמטרתם למעט כבוד הדת והתוה''ק, אדם כזה הוא פחות מיתוש ונבלה טובה הימנו! נבלה מסרחת במקומה, אבל הוא סירחונו נודף בכל העולם כולו.

ועל מה מבוססים תוארי הכבוד שהם מחלקים זה לזה? הכי ''נשיא המדינה'' יש לו דין או תואר של נשיא לפי התוה''ק? כתוב בתורה: ''ונשיא בעמך לא תאור'' (לא תקלל) ופירשו חז''ל (במס' ב''ק פח. צב.): ''ונשיא בעמך'' - בעושה מעשה עמך. וכן דרשו: רעך - עם שאתך בתורה ובמצוות. ואפילו היה לרשע אבא צדיק וגאון, מותר לקרוא לרשע בן הצדיק: רשע בן רשע! (סנהדרין קד.).

''נשיא המדינה'', לא רק שהבוחרים אותו הם גם כן מין במינו, פושעים יכשלו בם, אלא הוא עצמו רחוק ממצוות ה' ואין לו דין נשיא כלל ועיקר.

תדע, שעצם הצטרפות אנשים חרדים לממשלה שכזאת, להיות שותפים עמהם בחוקים ומשפטים שהם נגד תוה''ק, היא בעיה רצינית בהלכה, שהרי, כידוע, אסור להתחבר לרשע. גם הבוחרים בנציגים לממשלה זו, גם הנבחרים נחשבים למשתפי פעולה אתם. לכן יש אוסרים להשתתף בבחירות ואחת לארבע שנים, בהגיע מועד הבחירות, מפרסמים כל פעם מחדש בשם הגאון מסטמאר זצ''ל, שהיה באמת צדיק יסוד עולם (ממה שכתב בספרו ''ויואל משה''), שכל שיתוף פעולה קטן שמשתפים עם אלה, הוא עוון חמור ונכנס בגדר חילול ש''ש. וכמש''כ בנביא: ''בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מע ש י ך''.

בזמננו, החרדים לדבר ה' המשתתפים בפועל בבחירות, סומכים עצמם על גדולי התורה זצוק''ל ועל גדולי התורה של דורנו שליט''א, הסוברים, שכיוון שהמטרה כולה היא להציל מה שניתן להציל ולמחות על כבוד התורה כפי כוחם, ממילא אין זה נקרא התחברות לרשע, שכל ההתחברות הזאת מטרתה לעמוד על נפשנו כנגד סכנת הפוליטיקה ולצאת חוצץ כנגד דעות ופעולות שאינן לפי רוח התורה. על כל פנים, ברור מאוד, שעצם הכניסה לממשלה הוא משום מצב חרום של מלחמת ''אין ברירה'', וההכרח לא יגונה.

כאשר ביקשו מצדיק אחד ז''ל, שיסכים לייצג קהילה גדולה ולהשתתף במירוץ הבחירות לממשלה, אמר: ''אין לי מספיק בגדים לקרוע כל פעם... '' כי כששומעים מלים גסות וגידופים המכוונים נגד דעת התוה''ק, צריך לקרוע!

מה שאינני כותב מילת ''כנסת'' הוא בכוונה תחילה. כי, באמת, מה לתבן את הבר? הרי אנשי כנסת הגדולה, שמנו 120 חכמים ענקי רוח וגדולי עולם, שביניהם כמה נביאים, היו צדיקי עולם. קודש קודשים! להחיל את המושג הטהור ''כנסת'' על רודפי כבוד ובעלי תאווה גשמית נפסדת, הוא פשוט בלתי אפשרי, הגם שהם 120 במניין... קבוצת ליצנים מבזויי דלת העם, שרובם ככולם מרימים יד בתורת משה רבינו ע''ה, הטוענים ל''מדינת חוק'', שהיא היפך חוקת ה', הוא שקר גמור לכוונתם בתואר היקר: ''נבחרי העם''. הכי באמת הם הנבחרים?! נבחר הוא המובחר והמורם מעם מצד עצמו מתוקף היותו עבד ה' ולא בזכות היותו עבד נרצע ליצרים השפלים. על שאול המלך ע''ה, שה' בחר בו, נאמר שהוא נחבא אל הכלים מפני השררה. אבל אלה, כל אחד מהם קופץ בראש. מי הוא הבוחר בהם? תמצא, שהעץ אינו צומח רחוק מהפרי שנפל ממנו... אנשים כמותם, הרחוקים מתורה וירא''ש הם ''הבוחרים''. הלאלה יקרא: ''נבחרי העם''? אתמהא!

ראה בספר ''חיי עולם'' (פרק כה), שמראה כיצד הם מפיצים דעות כוזבות ע''י כוח תעמולה ופרסום החל מגן-הילדים, דרך תלמידי בתי-הספר וכלה במבוגרים, שג''כ מאמינים לדבריהם. ע''י שקרים, רכילויות, לשון הרע והוצאות דיבה, אלפים ורבבות נמשכים אחריהם אל עברי פי פחת. הם יודעים שאת מי ששכלו רופס והוא ריק מתוכן, שרק התאוות, התענוגים ויצה''ר מרקדים בפניו, אותו אפשר למשוך לצד שלהם, צד הטומאה. מה שאין כן מי שחי עפ''י דרך התוה''ק ומבין בעומק נשמתו מושגים כמו עוה''ז, מסירות נפש, אמונה, עוה''ב, שכר ועונש וכיו''ב, ממילא יש לו הכלים והכוח שלא להתפעל מפרסומות, מתעמולות ומשטיפות מוח למיניהן. ובפרט כשהוא דבוק בחברה טובה ומתחזק על ידיה תמיד, שדברי תורה צריכים חיזוק (ברכות לב:).

לזה רימז דהע''ה (בתהלים לא) באומרו: ''מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם'', ועל ידי זה זוכה החוסה בצל ה' לראות בחוש דברי חז''ל (בסנהדרין לז.): ''חייב כל אדם לומר: בשבילי נברא העולם. '' וכן אמרו (בקידושין מ סע''א): ''עשה מצווה אחת, הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות''. ואמרו (בעבודה זרה ב:), שלעתיד לבוא יבואו הגויים ויבקשו מהקב''ה שכר תמורת כל הפעולות הגשמיות שפעלו, בטענה שכל מה שעשו היה לצורך ישראל. והקב''ה משיבם: ''שוטיס שבעולם! כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם!'' ולמה לא השיבם: ''שקרנים שבעולם?'' - מפני שלעתיד לבוא כל העולם יווכח לדעת, שכל העולם כולו וכל הפעולות והמעשים שנעשו בו, נעשו והתאימו בדיוק לצורך ישראל. מדוע אם כן הפסידו הגויים שכרם לעוה''ב? משום שחסרה מהם הכוונה, שהגויים הטיפשים לא כיוונו מעשיהם לצורך ישראל. וכן הוא לגבי כל מי שהוא בעמדת השפעה, אבל אינו מכוון מעשיו לצורך ישראל לעשות נחת-רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.

ממילא אשרינו! מה טוב חלקנו! ברוך אלוקינו, שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת! יוסיף לנו הקב''ה כוח ובריאות לסבול גלות זו האחרונה ונזכה לגאולה שלמה. ''והיה ה' למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד''.

אמן ואמן.

 

© 2019 by MZC.  פותח ועוצב על ידי מזח אפליקציות |  Tel: 074-701-37-22

לסיורים: 054-817-5073