English
עברית
גבורת מרדכי היהודי
אומרת הגמרא.
"רבא אמר- כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני,
מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי דאתליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן..."(מגילה י"ב ב )
מרדכי בירושלים
"ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' מפי ירמיה העיר ה' את רוח כרש מלך פרס...." (עזרא א' א')
"ואלה בני המדינה העלים משבי הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל לבבל וישובו לירושלים ויהודה איש לעירו, אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן..." (עזרא ב א-ב),
ומפרש רבי אברהם אבן עזרא "מרדכי בלשן... הוא מרדכי היהודי"
וכן מצינו שהמן הרשע ירד מארץ ישראל לשושן הבירה, שהרי ספר היה בכפר קרצום כפי שאומרת הגמרא (מגילה טז עמוד א')
"ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות"
מפרש התרגום-
1. ואמר לה מלכא מה צרוך אית לך אסתר מלכתא ומה בעותיך אפילו אם אנת בעיא לפלגות מלכותי אתניניה ליך לחוד למבני בית מוקדשא דאיהו קאם בתחום פלגות מלכותי לא אתן לך דהכדין קימית בשבועה לגשם ערבאה וסנבלט חורונאה וטוביה עבדא עמונאה דלא למשבק למבני יתיה דדחל אנא מן יהודאי דלמא ימרדון בי, הדא בעותא לא אעבד לך, מילתא אחריתי די אנת בעיא מני אגזור ותתעבד בבהילו ורעותיך אתיהב לך:
תרגום התרגום: אמר לה המלך מה צורך יש לך אסתר המלכה ומה רצונך אפילו אם רצונך בחצי מלכותי אתננה לך מלבד בנין בית המקדש שנמצא במחצית מלכותי שלא אתן לך, כיוון שנשבעתי לגשם הערבי וסנבלט החורני וטוביה העבד העמוני שלא להניחני לבנותו, כיוון שמפחד אני מהיהודים שמא ימרדו בי, אם תבקשי זאת לא אעשה, אך כל בקשה אחרת אגזור שתעשה מהרה ורצונך יינתן לך, ע'כ.
כתב שטנה לאחשוורוש
צרי יהודה ובנימין וכתבו כתב שטנה לכורש בו אמרו לו כי היהודים מורדים בו, כורש חזר בו לאחר שנה אחת בלבד מהצהרתו, וצווה לבטל המלאכה שלא לבנות עוד בנין בית המקדש והיו ישראל בטלים שלא בנו הבית כל המלכות כורש ואחשוורוש שמלך אחריו עד שנת שתים למלכות דריוש בן אחשוורוש מלך פרס שהוא דריוש בן אסתר, ובשנת שתים למלכותו התחילו לבנות בית המקדש עד אשר הושלם הבניין, ומשנת אחת לכורש עד שנת שתים לדריוש בן אחשוורוש מלך פרס שנבנה הבית בימיו היו י"ח שנה ( ע"פ רש"י עזרא א' א)
אומר המדרש:
"ובמדרש קדום מובא שלא בהודו היה המעשה, אלא הדבר היה כשבנו ישראל חומת ירושלים בימי עזרא, אז באו אליהם השונאים ואמרו להם שהם בונים שלא ברשות המלך, וישראל אומרים שבונים ברשות. אמרו להם השונאים בררו אחד שילך ויודיע למלך ואף אנו נברור אחד. והם בררו את המן וישראל בררו את מרדכי ונתנו להם צידה לדרך. ומרדכי נהג בצמצום. והמן בפיזור. וכיון שלא מצאו פת בדרך הלך למרדכי וביקש לו פת ונתן לו בתנאי שימכור עצמו לעבד".(ילקוט מעם לועז)
"ששמשי מוחק וגבריאל כותב" (מגילה ט"ז) את זכותו של מרדכי בספר הזיכרונות,
רש"י מיהו שמשי "שמשי- סופר המלך שונא ישראל היה ומימות כורש היה שנאמר בספר עזרא (ד') שכתב שטנה על בנין הבית עד שבא כורש ובטלו ואף בימי אחשוורוש עשה כן שנאמר (שם) ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה" (רש"י מגילה ט"ז) ושמשי הוא מבניו של המן, (כ"כ התרגום ומביאו המהר"שא) עליהם נאמר-
"עשרת בני המן- ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד') ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יישוביי יהודה וירושלים, ומה היא שטנה לבטל העולים מן הגולה, בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית והלשינו עליהם הכותים והחדילום, וכשמת כורש ומלך אחשוורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותם בירושלים בבנין ושלחו בשם אחשוורוש לשרי עבר הנהר לבטלן" (רש"י אסתר ט י ).
"ספר של כפר קרצום היית" (מגילה ט"ז)
מרדכי בשושן
היה זקן שהרי גלה מירושלים עם גלות יכניה מלך יהודה כ- 60 שנה קודם (ילקוט מעם לעז עמ' סט וכ"מ עזרא ב א-ב ורש"י שם)
ואומרת הגמרא מגילה (טז) שכבר אז היה מראשי הסנהדרין.
"איש יהודי היה בשושן הבירה, שמרדכי לבדו קידש ה' ברבים והראה עצמו בפני המן וסירב להשתחוות לו, ואילו שאר ישראל היו עושים כעצתו של יחזקאל הנביא והתחבאו שלא יראו את המן. שכך היה בזמן שהעמיד נבוכדנצר את הצלם הפריש שלשה אנשים מכל אומה שישתחוו לו שלשה מישראל. והם חנניה מישאל ועזריה. והלכו אצל דניאל לשאול לו מה לעשות כי לא היה ע"ז ממש, אלא אנדרטי. אמר להם דניאל לכו אצל יחזקאל הנביא. הלכו אצלו. אמר להם, כך מקובלני מישעי' רבי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעי' כא) היינו שיחביאו עצמם ולא יבואו לידי כך. אמרו לו, אם כך יחשבו שגם אנחנו השתחווינו לצלם, אמר להם יחזקאל ומה אתם אומרים. אמרו לו אנחנו רוצים ליתן בו פגם שכולם יראו שאנחנו היינו שם ולא השתחווינו. ואמר להם יחזקאל אלך ואמלך בגבורה, והדברים יתבארו במקומם בע"ה ובסוף אמרו חנניה מישאל ועזריה בין שהקב"ה מצילנו ובין שאינו מצילנו אנו נותנים נפשותינו על קדושת שמו. והנה גם בימי המן נהגו ישראל כעצת יחזקאל והחביאו עצמם. ורק מרדכי קידש השם ואף שהיה בשער המלך במקום מפורסם לא השתחווה להמן. וזהו שנאמר וכראות המן את מרדכי בשער המלך, בפרהסיא, ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חמה" (ילקוט העם לועז).
"והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל" רש"י- אביב כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו.
"והחיטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה" רש"י- כי אפילות הנה- מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני הקשה.
מרדכי בצבא אחשוורוש
מספר המדרש שמרדכי מחליט להתגייס לצבא אחשוורוש-
"ועוד טעם למה זלזל בהמן, לפי שהיה המן עבדו של מרדכי שנמכר לו. וכך היה המעשה. בשנת ג' אלפים שצ"ג ליצירה מרדו במלך בני הודו, והמלך אחשוורוש שלח י"ב אלך חיילים לשם להכניע את המורדים, ובראש כל הצבא הזה העמיד ב' שרי צבא, מרדכי והמן. והם חילקו ביניהם המחנות. שכל אחד פקד של ששת אלפים איש. והמלך נתן להם צידה וכסף, וחלקו ביניהם הצידה והכסף לשני חלקים, מחצית למרדכי בשביל צרכי חילו ומחצית להמן בשביל צרכי חילו. והיה בצידה הזה מספיק לשלש שנים. והלכו מרדכי והמן וערכו מצור על העיר. שהיה מרדכי וחילו בצד מזרח של העיר, והמן וחילו בצד מערב. והמן בזבז כל הכסף והצידה עד שכלה הכול לסוף שנה. אבל מרדכי לא בזבז בלי חשבון, אלא כדי ההכרח בצמצום, וכשכלתה שנה וראה המן שהמלחמה תימשך זמן רב ולא נשאר לו צידה ומזון בשביל חילותיו, הלך אל מרדכי ואמר לו, דע שכל אותו צידה וממון שנתן לי המלך לג' שנים בזבזתי ולא נשאר בידי כלום, ועכשיו אין לי מה לאכול וכולנו נמות ברעב, ואין אנו יכולים לכבוש את העיר. אמר לו מרדכי. הרי ידעת שהמלך שלח לנו צידה וממון בצמצום, לשלש שנים. וחלקם בינינו, ולא היית צריך לפרנס אפילו חייל אחד מחיילותיי. ועכשיו אתה בזבזת הכול, ואילו אני הוצאתי רק שליש ונשארו בידי שני שלישים לצורך השנתיים הבאות ואתה בזבזת הכול בשנה אחת, ואיזו עצה אתה מחפש אמר לו המן, אם אתה מסכים הלוה לי בריבית ואני אחזיר לך פי שנים. אמר לו מרדכי אין אני יכול לעשות כן מב' סיבות. האחת אם אתן לך מצידתי, כיצד אפרנס את חיילותיי במשך שנתיים. והסיבה השנייה, כיון שאני מבניו של יעקב ואתה מבניו של עשיו, הרי אנו אחים, ונאמר בתורה לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל.
כשבאה שעת האכילה ביקשו חילותיו של המן אוכל מהמן ולא היה בידו, וביקשו להורגו. שהביא אותם למקום ציה זה להמיתם ברעב. מיהר המן ובא אצל מרדכי ואמר לו, מבקש אני ממך להלוות לי בריבית מרובה. אתן לך פי עשר. אמר לו מרדכי, כבר אמרתי לך שאסור לנו ליקח נשך ומרבית. אבל אם אתה מסכים למכור עצמך לי לעבד, שתעבוד אותי תמיד יום אחד בשבוע, אפרנס אותך ואתן צידה לכל חילך. ראה המן באין לו תקנה אחרת, אמר למרדכי יהי כדבריך. חיפשו נייר לכתוב בו שטר המכירה ולא מצאו, כיון שלא היה במקום ישוב. לקח מרדכי לוח נחושת הנקרא "לאמינה" (מגן) שנותנים ברגלים בזמן הקרב, וכתב בו שטר המכירה בזה הלשון: אני המן בן המדתא מזרע אגג מודה ששלח אותי המלך לכבוש עיר ההודים ומינה אותי על ששת אלפים חיילים, ונתן לי המלך אחשורוש צידה וממון לפרנס חיילותיי במשך 3 שנים. וכך עשה המלך למרדכי היהודי בנו של שמי משבט בנימין שמינה אותו על ששת אלפים איש, ואני בזבזתי הכסף בשנה אחת ולא נשאר בידי כלום לפרנס בו את חילות המלך. וביקשתי ממנו להלוות לי בריבית, ואמר, כי עוון יש בדבר להלוות לי בריבית כיון שעשו ויעקב אחים היו, ולא הייתה לי ברירה אלא למכור עצמי לעבד ברצוני הטוב, כיון שראיתי בו טובה מרובה. ועכשיו אין לי רשות בעצמי או להימנע מלהיות עבדו של מרדכי תמיד. ואין לי רשות להתכחש לזה ולומר שאינני עבדו של מרדכי, ואין לי רשות לסרב בשום פעם לשרת אותו יום אחד קשה להבין מה היו שיקוליו של מרדכי, , בשבוע כל ימי חיי וחיי בני ובני בני עד סוף הדורות. וגם אין לי רשות לשמור לו טינא ולטעון שמכירתי הייתה שלא ברצוני, או לומר שהוא הטעה אותי ושיקר לי כמו שטען עשו זקני ליעקב במכירת הבכורה, שמכר עשו הבכורה ליעקב וביקש אח"כ להתחרט. אלא אני מתחייב מעכשיו למלא כל החובות. ואם אבטל התנאים או אחד מהם ייחרב ביתו של המן ועץ התליה יהיה מוכן לו. ואני המן בן המדתא מזרע אגג קבלתי על עצמי להיות עבד למרדכי היהודי בכל ליבי. והמן אישר ההסכם ומרדכי פרנס אותו ואת חילו." עד כאן
אומר התרגום:
"ומרדכי לא קם מן קדם אנדרטיה ולא רתת מניה אלהן פשטות רגליה ימיניה ואחוייליה שטר זבינתא באיזדבן ליה בטולמא בלחם במכתבא באסטרקליליה כל קבל ארכובתיה מן יד תקף רוגזיה..." (ה ט)
פירוש-
מרדכי לא קם בפני הצלם (שעשה המן על צווארו) ולא זע ממנו אלא פשט רגלו הימנית והראה לו את שטר המכירה, שנמכר לו תמורת ככרות לחם מיד תקף רוגזו של המן.
מרדכי שר המשקים
אומרת הגמרא:
"לעשות רצון איש ואיש" אמר רבא- לעשות רצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב "איש יהודי" המן "איש צר ואויב" (מגילה דף יב עמוד א')
מפרש רש"י- " כרצון מרדכי והמן- הם היו שרי המשקים במשתה"
מרדכי בשער המלך
אומר התרגום-
"וכד חזא המן ית מרדכי וית טפליא בעסקין בפתגמי אורייתא בסנהדרין בעבדת להון אסתר בתרע מלכא" (הט)
פירוש- וכראות המן את מרדכי ואת הילדים (תלמידיו) שעוסקים בתורה בישיבה שפתחה לו אסתר.
מתברר ששער המלך הוא אולם מפואר בו פתח מרדכי היהודי הגנרל הפורש, שר המשקים בממשלת אחשוורוש, ישיבה לאלפי תלמידים (בשיא הצום 22 אלף ילקוט מעם לועז פרק י')
אומרת הגמרא שבזמן שהגיע המן עם הלבוש והסוס-
"ויקח המן את הלבוש ואת הסוס אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה מירתת אמר להו לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די לא תכוו בנחלתו בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קבייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה אמר להו במאי עסיקתו אמרו ליה בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי קומציא דסולתא ומתכפר ליה אמר להו אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי אמר ליה רשע עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי "
סוף דבר
המלך מסרב לבטל את האגרות הראשונות אך נעתר לכתוב אגרות נוספות בו מתירים ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם.
החשש גדול האם עם שהורגל ל"חב' כמעט רגע עד יעבור זעם" יקהל ויעמוד על נפשו או כל אחד יאמר מה לי לצרה זו, אלך עם משפחתי אתחבא ואני את נפשי ומשפחתי הצלתי, או שתעבור רוח גבורה בעם, רוח גאולה, להלחם על נפשם ועל נפש האומה וכבודה, להכריז שתמה הגלות, תם הזמן שיהודי מוכה ונרצח ואין דורש לו.
"ובשנים עשר חדש הוא חודש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם, נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשוורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם" הגיע זמן הגאולה היהודים "נקהלים", לא אדם פרטי שבורח ומתחבא אלא עם שנקהל להגן על עצמו, זו מהפכה נפשית שדור מושפל יאחז בבירה וילחם (כפי שכותב הרמב"ם המו"נ על דור המדבר שהוצרכו ל 40 שנות חיסול לפני מלחמות הארץ)
מרדכי מתקן להם משלוח מנות איש לרעהו להרבות אהבה באומה, מתנות לאביונים להרבות דאגה לזולת כל אלו הם שיא המהפך שביצע מרדכי באומה.
ואכן מספר שנים אח"כ בשתיים למלך דריוש בן אסתר ואחשוורוש (אולי בנו של מרדכי עפ"י תוס מגילה יג:) נבנה בית המקדש.
יהי רצון שנזכה אף בימנו להמשך הפחת רוח אהבה באומה, רוח גבורה ומתוך הליכה בדרכו של מרדכי נזכה לבנין בית המקדש במהרה בימנו.