בס"ד

 

מצפה רמון ומכתש רמון

  

להלן פירוט על מתווה סיור,

למעוניינים במדריך ניתן ליצור קשר עם דודי -054-8175073

מצפה רמון  

מצפה רמון היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל. שטח השיפוט שלה הוא 86,000 דונם. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1964. היא הוקמה כמחנה עבודה של סוללי הכביש לכוון אילת ואח"כ הפכה לעיר. האקלים במצפה רמון הוא מדברי, אך הודות לגובהה הרב של העיר, מזג האוויר בקיץ חם אך לא מעיק במיוחד. החורף במצפה רמון קר מאוד ואחת לכמה שנים אף יורד בעיר שלג. כמויות הגשם השנתיות אינן עולות לרוב על 100 מ"מ.

לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון לדצמבר 2005, יש במצפה רמון 4,500 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של -2.6 אחוז. רוב תושבי מצפה רמון הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,000 נשים לכל 1,000 גברים. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2004, המועצה המקומית מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי בינוני-נמוך (4 מתוך 10).

 בעשור האחרון הוקמו במצפה רמון 2 ישיבות, והוקם גרעין תורני בעיר. ישיבת ההסדר מדברה כעדן בראשות הרב צבי קוסטינר, שמונה כ-150 תלמידים ו-100 אברכים, והישיבה התיכונית, בראשות הרב דוד אביחיל, המונה כ-240 תלמידים.

במצפה רמון נמצא מצפה הכוכבים הגדול בארץ, (הטלסקופ הממוקם בו בעל קוטר של מטר אחד). הוא שייך לאוניברסיטת ת"א שמיקמה אותו שם בגלל מספר הימים הבהירים הרבים בשנה באזור (כ-250).

למרות ניסיונות לפתח מקורות תעסוקה חדשים, האבטלה במצפה רמון גבוהה מאוד יחסית למקומות אחרים בארץ. משום כך, עזבו את העיר משפחות וזוגות שגרו במקום, אך לא יכלו לממן האת העלויות של המגורים בו.

גם בניית כביש הערבה בדרך לאילת פגעה בהתפתחות של מצפה רמון, שכן עד אז הנוסעים לאילת היו עוברים בכביש העובר ליד היישוב.

 

מצפה רמון שוכנת על שפתו של מכתש רמון - המכתש הטבעי הגדול ביותר בעולם. הנוף הנשקף ממנה הפך אותה למרכז תיירות וחוויה מדברית.
בשנים האחרונות התיישבו בישוב אומנים מכל רחבי הארץ וביניהם להקת המחול "אדמה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מכתש רמון

איך זה שהמקום הכי נמוך נמצא במום הכי גבוה?

מכתש רמון הוא מכתש אירוזי, הגדול מסוגו בעולם, אחד מחמישה מכתשים בנגב. מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר, שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים, ופנים ההר נשחק והפך למכתש.

אורכו של המכתש כ-40 ק"מ, רוחבו המרבי כ-9 ק"מ ועומקו היחסי כ-400 מטר. מקור השם רמון הוא "ראמאן" כינוי לרומאים שעברו באזור זה (בדרך הבשמים(.

מכתש הוא שקע בפני הקרקע שמוקף בקירות זקופים. יש מכתשים בעולם שנוצרו בבת אחת מפגיעת גרמי שמים כמו מטאוריטים או אסטרואידים. אלה נדירים והמפורסם ביותר הוא מכתש המטאור שבאריזונה, ארה"ב (Meteor crater). סוג אחר מהיר בהיווצרותו הוא מכתשי התפרצות שנוצרים בלועות הרי געש פעילים, או רדומים זמנית. אלה נפוצים יותר, כמו האתנה (Etna) בסיציליה או הווזוב באיטליה, והם נקראים באנגליתCrater .

לעומתם, מכתש גיאולוגי, כמו מכתשי הנגב שלנו, נוצר לאיטו במשך מיליוני שנים על ידי כוחות בליה שחופרים בפני השטח. הגדולים ביותר מאלה נמצאים בישראל ושמם "MACHTESH", מילה עברית שחדרה למילון הגיאולוגי הבינלאומי. בעולם יש 8 כאלה וכאמור 5 מהם נמצאים באזורנו.

אי אפשר להבין את נושא המכתשים בלי להבין קודם את בקע ים המלח, שהוא חלק מהמערכת של השבר הסורי אפריקאי. שבר זה נוצר כתוצאה מתזוזת הלוחות הטקטוניים של קרום כדור הארץ. הלוח המזרחי שנקרא "הלוח הערבי", והלוח המערבי שנקרא "הלוח האפריקאי" התחילו לנוע בכוונים מנוגדים  לפני כ- 5 מליון שנה, וברווח שנוצר ביניהם נוצר בקע ים המלח. לפני תהליך זה קו פרשת המים היה בערב הסעודית, והמים זרמו מערבה במפלס רדוד, וכך בנהרות המים סחפו שברי סלעים שהפכו בתהליך חיכוך מתמשך לחול ששקע על פני חלקי ארץ רבים. בין גרגיריו השקופים הצטברו מינרלים מסוגים ומצבעים שונים שגיבשו את הגרגירים ויצרו אבן חול ססגונית. אבנים צבעוניות עתיקות אלה נחשפות רק במקומות מעטים בארץ (במכתשים למשל). כאשר נבקע הבקע קרו מספר דברים, בצד המזרחי התרומם גוש הרים "הרי מואב", וממערב התרומם גוש נמוך יותר בכ- 1000 מ' מהמזרחי, גוש "הרי יהודה", והבקע בתווך. ונוצרו שני קווי פרשת מים חדשים, ואז החלו להווצר המכתשים.

דרמה גדולה עברה על שטח ישראל לפני כ- 100 מיליון שנה. האזור הונמך והוצף על ידי ים טטיס הענק וכל חלקי הארץ היו מתחת למים. בים זה חיו דגים, צדפות, חלזונות ואפילו כרישים, אך רוב שוכניו היו יצורים מיקרוסקופיים ימיים שנקראים פלנקטון. כמו השלדים שלנו, עשויים גם שלדי רוב בעלי החיים מתרכובות עשירות בסידן. כשמתו היצורים, שקעו השלדים על קרקעית הים. מעליהם נערמו שלדים נוספים שיחד עם המים לחצו על ערמת השכבות. אוסף השלדים הפך במהלך מיליוני שנים ל"סלעי משקע" גירניים שמהם בנויים הרי הגליל, יהודה, שומרון והנגב. סלעי גיר קשים אלה כיסו את שכבת אבני החול הצבעונית שנוצרה בקרקעית ים טטיס.

ככל שיורדים לתוך המכתש, רואים שכבות יותר ויותר עתיקות. לשכבות הקדומות שנחשפות במכתש חשיבות כלכלית משום שלסלעים שבו, כמו אבני חול, חרסיות וגבס, יש שימושים בתעשייה, בבניין וברפואה. דוד בן גוריון כינה את הנגב "ארץ המחצבים" ואכן, הוקמו במכתש רמון ובמכתש הגדול מחצבות ומכרות. וכאן טמונה הדילמה: חוץ מערכם הכלכלי יש למכתשים גם ערכי נוף נדירים והם נחשבים לתופעת טבע בסדר גודל עולמי. הכרייה והחציבה משנות את נופי הבראשית ומותירות בהם צלקות מכוערות. רבים מאמינים שאם נצליח למשוך תיירות לטבע ייחודי זה יוכלו תושבי האזור להתפרנס ממנו תוך שמירתו.

היווצרות המכתש הגיאולוגי מתרחשת לאט בתהליך מרתק שנמשך מיליוני שנים:

1. נהרות ענק משקיעים סלעי חול רכים ופריכים, וגזעי עצים וצמחים מתאבנים בשכבת החול.

 

2. האזור מתכסה בים רדוד וסלעים קשים שנוצרים בעקבות שקיעת גיר על קרקע הים ומכסים את סלעי החול הרכים.

 

3. להתקמט לצורת הר שמכוסה בשכבות גיר קשות מבחוץ ומכיל שכבות חול רכות מבפנים. תהליך הקימוט נמשך לא פחות מ- 50 מיליון שנה (!) שבהן ההר 'צומח' בהדרגה.

 

4. חלק ההר הגבוה ביותר, הבולט כאי מעל פני הים, נחשף לאיתני הטבע הגורמים לבליה ולשחיקה בשכבות הגיר הקשה וכך נחשפת אבן החול הרכה.

 

5. על קרקעית הים ממשיכות להיווצר שכבות סלעי משקע ימיים שעם הזמן מכסות את "ההר".

 

6. נהרות זורמים על פני השטח וסוחפים את כל הנקרה בדרכם. הם מסירים את הסלעים הצעירים שכיסו את ההר ועמם את חלקו העליון של ההר עצמו. במישור החדש שנוצר נחשפת שכבת החול הרכה.

 

7.האזור עובר הרמה גדולה המשולבת בהטיה קלה לצפון מזרח. נחלים הזורמים מהאזור המורם סוחפים בקלות את אבני החול הרכות מבין סלעי הגיר שקצב שחיקתם איטי בהרבה וכך, בתהליך בליה ארוך וממושך, נוצר שקע המוקף במצוקי גיר קשה - מכתש גיאולוגי אמיתי.

 

 

 

 

 

 

 

א

ב

ג

 

הכל בגלל סדק קטן.... בגלל הקימוט נוצרו לעיתים בקמר סדקים קטנים. (א) הגשם מצא את דרכו לתוך הסדקים והרחיב אותם. בסלע הגיר הסדק גד?ל לאט ותלוי בהמסה של הגיר אבל כשהמים מגיעים לשכבת אבן החול הם חוגגים וסוחפים איתם את החול בקלות (ב). כך נוצר לנו מן מצב מוזר ששכבת הגיר עדיין עומדת על תילה אבל החול מתחתיה כבר אינו עוד. כשהגיר אינו יכול לשאת את משקלו יותר הוא נופל וקורס. ומגדיל את הסדק שבינתים הפך למכתשון (ג). במיליונים רבים של שנים ימשיך תהליך הבליה ויגדיל את המכתש עוד ועוד

 

 

 

 

צומח
אזור הרמון הוא העשיר והמגוון ביותר בחברות צומח מבין כל האזורים המדבריים בישראל. הסיבה לכך נעוצה במגוון בתי גידול הקיים בשטח, ובהבדל שבין תנאי האקלים השוררים בראש רכס רמון, לעומת אלה הקיימים בקרקעית המכתש. באזורים הגבוהים של רכס רמון, כמו למשל אזור מצפה רמון ובורות לוץ, שורר אקלים ערבתי. הקור העז בחורף "דחק" את תקופת הפריחה העיקרית לסוף החורף ולאביב – עונה המצטיינת בפריחה ססגונית ומרהיבת עין. בקרקעית מכתש רמון שוררים תנאים יובשניים, והאקלים חם יותר. כאן שולטים צמחים של החבל הסהרו-ערבי, שמרכזו במדבריות סהרה וחצי האי ערב. בית גידול מיוחד יוצרים גם מעיינות המדבר. הקרקע הלחה מאפשרת את גידולם של סוף מצוי, קנה מצוי וסמר חד, שגבעוליו מסתיימים בחוד דמויי מסמר, ואילו מעידים נאמנה על מי תהום הקרובים לפני השטח, גם אם אין המים נראים לעין.

 

עולם החי
מגוון בתי הגידול בפארק הרמון מעניק אפשרויות קיום לעולם עשיר של בעלי-חיים.
בזכות גודלו של מכתש רמון, בידודו ושמירת הטבע הקפדנית המתנהלת בו, בחרה הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים להשיב אל נופיו בעלי חיים שנכחדו מנופי הנגב בעבר. אחד מהם הוא הפרא, חמור בר שאיננו ניתן לביות.
בעל חיים אחר, שמתקיים במצוקי מכתש רמון הוא היעל הנובי שעמד על סף הכחדה בישראל.
בעלי חיים גדולים אחרים שנמצאים בהר הנגב: נמר, צבוע, צבי מדבר, זאב, שועל מצוי, שועל צוקים, קרקל, שועל חולות ושפן הסלעים. את המכרסמים הקטנים – פסמון, נמנמן הסלעים וקוצן זהוב – קשה יותר לראות בטבע, כמו גם את הזוחלים הרבים המתקיימים במכתש. חיות אילו נוכל לפגוש בחי - רמון.

 

שרידי העבר
בחלק מהתקופות הפרהיסטוריות שרר בהר הנגב אקלים גשום יותר מזה הקיים בימינו. תנאים אלה משכו ציידים קדמונים. בהר הנגב, ליד שדה בוקר, התגלו שרידי מחנות ציידים מלפני 50 אלף שנה. בהר חריף, בהר חורשה ובקרבת פארק רמון, התגלו שרידי התיישבות אנושית מלפני 10 אלפים שנה.
השתנות האקלים הביאה לנטישת האזור מיושביו, אך בתקופת הברונזה התיכונה (2,000-2,200 לפני סה"נ) חזר האדם והתיישב בנגב, כפי שמעידים שרידי בתים סגלגלים, שנמצאו יחד ויצרו מעין כפרים.
בתקופה הישראלית (מאה 11 או מאה 10 לפני סה"נ) התבסס השלטון הישראלי בנגב. רשת של מצודות ובצדן יישובים נפרשה לאורך דרכי הנגב. ליד יישובים אלה הוקמו מערכות לאיסוף מים, כפי שאפשר לראותם בבורות לוץ, בבור חמת ובאתרים אחרים.
למן המאה הרביעית לפני סה"נ חלשו הנבטים על "דרך הבשמים" שעברה בנגב. הערים שהותירו אחריהם מעידים על תרבות מפותחת ועושר רב. לאורכו של נתיב "דרך הבשמים", שחצה את מכתש רמון, הוקמו מצדים ומגדלי שמירה כמו מצד קצרה, מצד נקרות, תחנת שער רמון, מצד מחמל ואחרים.
בתקופה הביזנטית (מאה 6-4 לספה"נ) הפך הנגב למרכז נוצרי חשוב. לכנסיות הנגב ולמרכזי הלימוד שבהן יצא מוניטין רב. הכיבוש הערבי, במאה השביעית, הביא בהמשך להתמוטטות היישוב בנגב. שבטי נוודים פלשו עם עדריהם אל מרחבי הנגב ושלטו בו עד לתקופה המודרנית.

 

 

 

 

עין-סהרונים

המעיין היחידי במכתש הנובע מים במשך כל ימות השנה. מימיו של

מעיין זה מלוחים ואינם טובים לשתייה, אך מספקים את מגוון

בעלי-החיים הנהנים מקיומו. בשל היותו מקור המים הקבוע היחידי

במכתש-רמון, חשיבותו גדולה ביותר. הצמחייה סביבו מגוונת, ואפשר

להבחין כאן בצמחי מלחה כגון: האשל, והסמר וכן בצמחים אוהבי

מים כמו סוף. מעט רחוק יותר, בנחל רמון, גדלים דקלים. גם הם

מאוהבי המים הרחוקים יותר.
גם בעלי החיים נהנים ממימי המעיין, אך קשה להבחין בהם במשך היום.

כשעוברים לצידו השני של המעיין, ניתן לראות את עקבותיהם של

הפראים (חמורי בר), השועל, הזאב, הצבוע ואולי אף את עקבותיו של הנמר שהגיע לא מכבר לאזור ונהנה ממי המעיין. מן המעיין ממשיכים דרומה ומשתלבים בערוץ נחל רמון. ערוץ רחב זה מנקז את רוב מי הגשמים היורדים במכתש-רמון. המעיין נובע כ- "תמילה" ז"א נביעה שפני השטח, כל שיש לעשות כדי לחשוף מים הוא לחפור בור קטן 20-30 ס"מ עומקו, והוא מיד מתחיל להתמלא במים, גם החיות יודעות זאת וחופרות ברגליהן בור קטן – שותות ממנו – ומכסות אותו בחזרה, למניעת אידוי.

גם הנבטים, הנוודים הקדמונים הבינו וגילו את "התמילות" הללו, והשתמשו בהם בדרכם ממדבריות ערב לכוון ממלכת רומי שצרכה הרבה בשמים כדוגמת: מור (לקוסמטיקה ורפואה), ולבונה (לקטורת ובישום קברים). הנבטים שפרוש שמם בערבית קדומה הוא: חוצב בארות מים, ידעו לחיות ללכת ולהתחבא במדבר, והשתמשו בדרכים ממדבר ערב לאורך ים סוף לעבר פטרה ומשם התפצלות לכוון עזה ולכוון צפון. המייצד שבעין סהרונים הינו חאן, שנחפר בחלקו ונתגלו בו חצר שמוקפת חדרים שבהם גרו ובחצר אוחסנו הסחורות ובחוץ היו בעלי החיים רועים. מפה הדרך שינתה כוון לעבר מעלה מחמל ולעובדת. פרוש השם "סהרונים" הוא עץ שבא מסודן ושמו "סהרון משולש", העץ גדל ע"י המעיין ולפרותיו צורת סהר. העצים נגדעו לפני כמה שנים.

 

                                    דרכי הנבטים בנגב וסיני

 

 

המסלול שביצענו הינו מעגלי, מעין סהרונים לנחל נקרות, ובצומת השבילים פנינו שמאלה חזרה לחניון בדרך 4X4.

 

 

 

הגעה: יורדים למכתש בכביש 40 ואחרי הירידה כ- 1 ק"מ מבחינים בשלט ימינה למנסרה

שירותים מים וגישה לנכים: אין

חניה: יש

משך הסיור: חצי שעה עד שעה

הנגרייה / המנסרה
הנגרייה היא גבעה של קוורציט (אבן חול אפויה) אפורה. אבן החול

הורבדה בתקופת בקרטיקון תחתון לפני 150 מליון שנה במגוון

צבעים. מתי שהוא לאחר ההרבדה הראשונית חדר סיל בין שכבות

החול בצורה אופקית. בגלל החום הגבוה של הסיל (6000 מעלות

צלזיוס) החל תהליך התקררות ש"אפה" את שכבות אבן החול שהיו מעל ומתחת למחדר. אבן החול הפכה לקוורציט. תוך כדי תהליך

האפייה התרחב החול כמו עוגה בתנור. עם תהליך הקירור החל להתכווץ ונשבר לפריזמוט בעלי מספר משתנה של פיאות. כאשר אנו עומדים על הגבעה וצופים לכיוון צפון נוכל להבחין שקיימת גם במכתש הגדול ובמכתש עריף א-נאקה שבסיני. שכבה זו נוצרה עוד לפני שלב הקימוט ברכס כחלק מהיוצרות המכתש. לגבי סיבת היווצרות הדעות חלוקות.

דעה אחת טוענת כי שכבה זו נוצרה מבליה אורגנית מוגברת - דבר שיכול היה לקרות רק באקלים משווני, מה שמוכרח, לטענתם, כי ארץ ישראל הייתה פעם על קו המשווה. תיאוריה זו תואמת את תיאוריית טקטוניקת הלוחות. מבט על הקווסטה החומה יגלה פס כהה יותר בחלקו העליון של הקווסטה. פס זה עשוי מחומר מגמתי בעל גבישים בינוניים, דבר המלמד על התקררות איטית-בינונית בדיוק כמו בסלעי מחדר. אלו הם שיירי הסיל עבר מעל ראש הגבעה של היום. תהליכי הבליה עבדו על הסיל עד שהצליחו לשחוק אותו ולחשוף את הקוורציט שמתחתיו.

ה "סיל":

מחדר מגמתי שמגיע ממעטפת כדור הארץ. שם נוצרים כיסי מגמה רותחת. בעקבות החום נוצרים לחצים חזקים מאד והחומר שבתוך הכיס מחפש לו דרך לשחרר אותם ולפרוץ החוצה. לעיתים לא תמצא דרך כזו ואז יתקרר הכיס בקצב האיטי ביותר.

בפעמים אחרות ימצא סדק דרכו יעלה החומר המגמתי מהכיס. אם יצליח לפלס לו דרך עד לפני האדמה הוא יתפרץ לאוויר ויהיה לו הר געש. לפעמים יתקל המחדר בשכבה של סלע קשה יותר ולא חדיר. אז יתקשה המחדר בתוך הסדק. לתופעה זו קוראים "דייק". דייקים חשופים במכתש רמון אפשר לראות בנחל ארדון. סיל הוא דייק שהגיע אל השכבה הבלתי חדירה אבל

הצליח למצוא סדקים אופקיים בין השכבות והחדיר זרועות אופקיות.

 

שביל העלייה, יוצר מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים, לזכרו של גדי ערן ז"ל, גיאולוג צעיר ומבטיח שנהרג במלחמת לבנון. השביל עולה מכוון מזרח לגבעה, מכוון שמשם רואים מאד ברור את עמודי הקוורציט, שמהם מורכבת הגבעה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגעה: נוסעים דרומה בכביש המכתש (כביש מס' 40) כ – 15 ק"מ ממצפה רמון דרומה, שם פוגשים בשלט המפנה ימינה (מערבה) אל קיר האמוניטים. כאן, לצד הכביש, מחנים את הרכב ומתחילים בטיול הרגלי.שביל ההליכה מסומן בצבע אדום. כחמישים מטר לפני "קיר האמוניטים" מסתעף ימינה שביל המסומן בצבע ירוק.

שירותים מים וגישה לנכים: אין

חניה: לא כ"כ טובה, בצד הכביש – זהירות

משך הסיור: כשעה עד שעתיים וחצי כולל הנחל.

קיר האמוניטים

קיר האמוניטים הוא ריכוז עשיר מאוד של מאובני אמוניטים גדולים ומרשימים. הגדולים שבהם הגיעו לממדים של עשרות סנטימטרים. האמוניטים היו בעלי חיים ימיים מקבוצת הרכיכות, שחיו בעידנים שבהם האזור היה מכוסה בים. גופם של האמוניטים היה עטוף בקונכייה גדולה ומפותלת, שהעניקה לבעל החיים אפשרות לצוף, או לצלול, בדומה לצוללת, כאשר מילא בעל החיים את תאי הקונכייה בנוזל – הוא שקע במים, וכאשר מלאו התאים ב אוויר – צף האמוניט מעלה. האמוניט היה יצור ימי, שחי בעידן המזוזואיקון (מלפני כ-230 מיליון שנה ועד לפני כ-65 מיליון שנה) וכמו עמיתו היבשתי - הדינוזאור, נכחד מן העולם בסוף אותו עידן. עתה נשוב אל מסעף "השביל הירוק", ונעפיל בו על הקיר הדרומי של המכתש. בראש השביל ניהנה מתצפית נאה על הסביבה, ואחר כך נרד אל תחום המכתש, לתוך ערוץ "גיא הזוחלים". הערוץ מאופיין בסדרה של מפלונים קטנים. בתחתית כל מפל קטן נמצאת מכתשת סלע, שלאחר שיטפונות החורף מתמלאת במים, מראה מיוחד במינו. "השביל הירוק" מגע לכביש המכתש. מכאן צועדים כ – 500 מטרים דרומה לאורך הכביש, כדי לפגוש ברכב, שאותו השארנו בנקודת ההתחלה.

© 2019 by MZC.  פותח ועוצב על ידי מזח אפליקציות |  Tel: 074-701-37-22

לסיורים: 054-817-5073